"התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?"

            "זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע," אמר החתול.

            "לא אכפת לי כל כך לאן – " אמרה אליס.

            "אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי," אמר החתול.

            " – בתנאי שאגיע לאנשהו," הוסיפה אליס כהסבר.

            "בטוח שתגיעי," אמר החתול, "אם רק תתמידי בהליכה."

            אליס הרגישה שאין מקום לערער על זה, ולכן ניסתה שאלה אחרת. "איזה מין אנשים גרים כאן בסביבה?"

            "בכיוון ההוא," אמר החתול, מנופף בכפו הימנית, "גר כובען, מסוּבב על כל הראש, ובכיוון ההוא," מנופף בכפו השניה, "גר ארנביב, שמשתולל באביב. בקרי אצל מי שאת רוצה: שניהם מטורפים."

            "אבל אני לא רוצה להסתובב בין מטורפים," העירה אליס.

            "אין לך ברירה," אמר החתול: "כולנו מטורפים כאן. אני מטורף. את מטורפת."

"איך אתה יודע שאני מטורפת?" אמרה אליס.

            "זה ברור," אמר החתול, "אחרת לא היית באה לכאן."

(מתוך: "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" / לואיס קרול – הוצאת הספריה החדשה. תרגום: רִנה ליטוין, עמ' 71-72)